לצמוח מהכאב: תקווה ומשמעות בבחירה מחדש בחיים

למצוא משמעות, לבחור בחיים – השראה מויקטור פרנקל

בימים אלו כמו כולם גם אני יושבת מול הטלוויזיה מרותקת, מזילה דמעה מהתרגשות, נפעמת מתעצומות הנפש שהשבות גילו לאורך השנה וחצי כמעט בשבי, וביום חזרתן. והעניקו לנו הצצה לכוחות שקיימים באדם גם ברגעי שבר ומשבר. ביום השואה הבינלאומי, זו הזדמנות לפנות אל תורתו של ויקטור פרנקל, שגיבש תפיסת חיים שנולדה מתוך התופת של אושוויץ, ותפסה מקום חשוב בתפיסת המשמעות והתקווה שלנו. לרגל 80 שנה לשחרור מחנה אושוויץ. זו הזדמנות להכיר בעוצמות האנושיות שהופיעו במקומות הכי חשוכים, ולא רק את הזוועות והכאב. ד"ר ויקטור פרנקל, פסיכיאטר ניצול אושוויץ ומחבר הספר "אדם מחפש משמעות". הוא אחד הקולות הבולטים שמביא איתו תקווה ואמונה באדם, ד"ר ויקטור פרנקל הצליח להפיק מתוך חוויותיו תובנות אוניברסליות על משמעות, תקווה וכוחו של האדם לצמוח מתוך סבל.

ויקטור פרנקל האמין שהשאלה החשובה ביותר בחיי האדם היא "מה המשמעות שאוכל למצוא בסיטואציה שבה אני נמצא?" הוא הדגיש שהיכולת להחזיק במשמעות, ולו קטנה, היא הכוח שמחזיק אותנו בחיים גם בזמנים הכי מאתגרים.

המשמעות כהישרדות והתקווה כמנוע לחיים

ויקטור פרנקל תיאר כיצד במצבים קיצוניים, כמו במחנות הריכוז, המשמעות והתקווה הפכו לחבל הצלה. אנשים שהחזיקו בתקווה, ולו הקטנה ביותר – לפגוש שוב את משפחתם, להשלים משימה שנותרה בלתי גמורה, או פשוט לשמור על אנושיותם – הצליחו לגלות כוחות פנימיים אדירים. תקווה, לפי ויקטור פרנקל, אינה אשליה או הכחשה של המציאות, אלא היכולת לדמיין עתיד טוב יותר גם כאשר ההווה נראה בלתי נסבל. עבור ויקטור פרנקל, לא היה מדובר רק ב"שרידות פיזית". הוא ראה במציאת משמעות סוג של גאולה פנימית – דרך לשמר את רוח האדם גם בתנאים שבהם הכול נראה אבוד.

המשמעות והתקווה של ויקטור פרנקל עבורנו

כיום, תורתו של פרנקל ממשיכה להדהד גם רחוק מההקשר של השואה. היא נוגעת לכל אחד ואחת מאיתנו שמוצאים עצמם בהתמודדות עם אתגרים, משברים וסבל. כשאנחנו מתמקדים במשמעות שאפשר ליצור או לגלות במצב מסוים, אנחנו משנים את הדרך שבה אנחנו חווים את חיינו.

המשמעות לא חייבת להיות גדולה מהחיים – לפעמים היא טמונה בדברים הקטנים: ברגע של חיבור עם אדם אהוב, במילה טובה שאנחנו מעניקים לאחר, או במטרות אישיות שאנחנו מנסים להשיג.

ביום הזה, בואו ניקח רגע לעצור ולשאול: מהי המשמעות שאנחנו מוצאים בחיינו? איך אנחנו יכולים לנתב את הקשיים שלנו לצמיחה, ואת הכאב שלנו לעשייה?

התקומה האישית והלאומית

בימים אלו, כשאנחנו מתמודדים עם מציאות מורכבת ומכאיבה לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, שגרמו לפצעים עמוקים בלב העם, תורתו של פרנקל מקבלת משנה תוקף. בדיוק כפי שפרנקל האמין בכוח האדם לצמוח מתוך האסון, כך גם עם ישראל הוכיח בעבר – ומוכיח כיום – את יכולתו להתאחד, למצוא משמעות ולבנות עתיד חדש מתוך ההרס.

בימים אלו, כשעדיין 90 מאזרחינו עדיין שבויים בעזה, התקווה היא זו שמחזיקה את הלבבות שלנו. התקווה לחזרתם בשלום, התקווה להגן על חיינו כאן, והתקווה לעתיד שבו נוכל לבנות חיים מתוך ביטחון. החזקה בתקווה אינה מעשה פסיבי, אלא בחירה אקטיבית לשמר את האנושיות גם ברגעים של חוסר ודאות.

התקומה מתוך הטראומה

ויקטור פרנקל צמח מתוך הטראומה האישית שלו, והפך את האובדן והכאב שלו לתשתית פילוסופית וטיפולית שעוזרת לאנשים רבים עד היום. גם מתוך השבר הגדול ביותר אפשר לבנות משהו חדש.  

החזקה של משמעות לא מוחקת את הכאב, אבל היא הופכת אותו למשהו שאפשר להכיל, ואולי אפילו לנתב למקום בונה. היא מלמדת אותנו שאנחנו לא קורבנות של נסיבות חיינו – יש לנו חופש לבחור כיצד להגיב אליהן.

כל השבות: אמילי, דורון, רומי, לירי, קרינה, דניאלה ונעמה הוכיחו לנו זאת עם שובן לחיק משפחתן האוהבות.

והזכירו לנו שהשאלה החשובה ביותר שאנו יכולים לשאול את עצמנו היא: מהי המשמעות שנוכל לקחת מהאירועים הללו? איך נוכל לנתב את הכאב לעשייה, ואת השבר לבנייה מחדש?

לזכור, לבחור, לבנות

זיכרון השואה הוא תזכורת תמידית למחיר האיום של שנאה, אבל גם לקריאה של ויקטור פרנקל לבחור – לבחור בחיים, לבחור במשמעות, לבחור באהבה. מה שהחזיק אנשים בתקופות החשוכות ביותר יכול להאיר גם לנו את הדרך.

דווקא היום חשוב לזכור את הכוח האנושי לצמוח מתוך האפר, לבנות משמעות חדשה ולמצוא תקווה.